אני בבית אחרי איחור של כמעט 48 שעות. במקום לחזור מוינה המיוחדת והיפיפיה (שכחתי כמה יפה שם), חזרתי מקייב. גם היא עיר מדליקה ומיוחדת. ביקרתי שם לפני שנה. למה? השביתה ובאמת לא אלאה אתכם בכל התלאות שעברנו כדי להיות בבית. אז לוקח לגוף ולנפש לחזור לשיגרה המבורכת ואני יודעת שעלי להחזיר חובות כי די התפרעתי שם בטיול. בחלק מהמקרים אין ברירה. האוכל עשוי ברובו בישול מלוח בטירוף או שהכל אבל ממש הכל מטוגן בטיגון עמוק. לא פלא כיצד האוסטרים נראים. ונכון, כיון שאפילו הסלט שם בסגנון הגרמני מזכיר לי את ילדותי והסבתא היקית שלי, אז אכלתי דברים שלא הייתי מעזה. אמנם צעדתי כל יום ולא ויתרתי, במזרח אוסטריה שבה לא כל כך מבקרים יש כפרים מקסימים, ויש עוד המון מה לספר. עכשיו עלי להתרכז להחזיר חובות לאט לאט כי גם הרגליים נפוחות מהטיסה - אני כבר צעדתי היום והסלט לצהריים מוכן. מיידית אני מוכנה לאתגר והקילוגרמים שעלו מייד ירדו להם ע"י הקפדה יתרה על כל מה שאני מקפידה. הכי כיף לחזור לשיגרה למרות הכיף האדיר שהיה לי (בניגוד לטיולי האחרון להודו). רשמתי בדרך רשמים מיוחדים אך אותם אחלוק עימכם בהמשך. יום ג' פעמיים כי טוב.... טוב להיות בבית. אוהבת את כולכם. חנה