אינדקס פורומים | דיאטה עם מירי בלקין - פורום דיאטה - זה היה באוגוסט. - Messages https://www.bdiet.co.il/Forum/topic11399-זה-היה-באוגוסט.aspx אינדקס פורומים | דיאטה עם מירי בלקין - פורום דיאטה - זה היה באוגוסט. - Messages en-us http://blogs.law.harvard.edu/tech/rss Jitbit AspNetForum Fri, 22 Feb 2013 23:34:57 GMT Fri, 22 Feb 2013 23:34:57 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic11399-.aspx Message from מטפס הרים אשירה כתב:
מטפס יקר,
אני חייבת התנצלות קטנה על תגובתי הראשונה לפוסט זה.
חייכתי מתוך שמחה שחזרת אלינו אבל כאשר קראתי הסיפור שבפוסט זה היה בעצם סיפור לא שמח.
גם אני מחכה לספר כשיצא, ושבסיפור שיחתום את הספר יגיע דני מחדש למדי הקצין, אופס סליחה, למידות הקצין,
חתיך ויפה אך גם חכם ובוגר יותר, ושיצחק כל הדרך אל מירית.....
edited by אשירה on 2/22/2013


הי אשירה יקרה . סבבה, שאכן ניזכה להגשים מידותינו הנכונות לנו. ואני מבטיח לרשום פוסט מצחיק במיוחד ובמיוחד עבורך- ממש בקרוב. חג שמח.]]> Fri, 22 Feb 2013 23:34:57 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic11399-.aspx Message from אשירה אני חייבת התנצלות קטנה על תגובתי הראשונה לפוסט זה.
חייכתי מתוך שמחה שחזרת אלינו אבל כאשר קראתי הסיפור שבפוסט זה היה בעצם סיפור לא שמח.
גם אני מחכה לספר כשיצא, ושבסיפור שיחתום את הספר יגיע דני מחדש למדי הקצין, אופס סליחה, למידות הקצין,
חתיך ויפה אך גם חכם ובוגר יותר, ושיצחק כל הדרך אל מירית.....
edited by אשירה on 2/22/2013]]> Fri, 22 Feb 2013 22:47:39 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic11399-.aspx Message from נחושה ]]> Thu, 21 Feb 2013 20:33:57 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic11399-.aspx Message from מטפס הרים נחושה כתב:
נחושה כתב:
מטפס יקר קראתי בעיון רב:
ראשית זה סיפור מהחיים של כל משפחה בין אם היא פולניה/רומניה/הונגריה או מרוקאית/טוניסאית/ כל האפשרויות נכונות....
היו כמה תיאורים (דווקא לא של האוכלwink) שממש ראיתי את דני, חנה, רויטל ושאר הנפשות הפועלות בעיני רוחי ממש כאילו אני הייתי השמנמודה המותקפת....
שנית, אתה כותב בכזה כישרון שאתה ממש חייב להיכנס לכתיבה רציפה (כתיבה סיזיפית) בכדי להוציא ספר ביכורים אם טרם הוצאת כי אתה מלא סיפורי ארץ ישראל היפה והטובה מחד ואיש העולם הגדול מאידך וכותב בחן ובהומור ובשפה יפה וקולחת שנוגעת בכל אחד ואחד....אולי אסופת סיפורים קצרים.
לגבי מצוקתו של דני....אין סדנאות ופרוייקטים קצרי דרך וכוחה של קבוצה היא בעידוד ובתמיכה לא פחות מאשר במספר הקילוגרמים שינשרו, כי הקילוגרמים יכולים לחזור, התמיכה של הקבוצה חשובה במתן החוזק שהם מבינים מה אתה עובר כמו העניין עם העוגה והשוקו.... או האגרול והטורטיה...
עניין האתרוג - לא המשקל צריך להאמיר אלא הביטחון העצמי ותחושת הערך שעטופה כל כך בחומות של שומן שקרני האור היחידות שמגיעות אליה אינן מספיקות לעיתים לתת לנו כוחות "לרוץ למרחקים ארוכים" ואז אנחנו בספרינטים קצרים ונשברים שוב ושוב.
מירי אמרה נכון פעם...אתם אתרוג....אתם יקרים....אתם מיוחדים.....אתם צריכים לדעת לשמור עליכם הכי טוב שבעולם ולהשקיע הכל כדי שאתם לא תיפגעו (ריגשית ופיזית כאחד מול עולם השפע והאפשרויות הרבות),אתם צריכים להיות האתרוג שבלעדיו אי אפשר לברך.....
אתם צריכים להתפנק (באריזה מהודרת) כדי שיבחינו עד כמה אתם מיוחדים ושאין אחד כמוכם בדיוק למרות שיש עוד רבים וטובים....שאתם "מלכת הכוכבים על הר הכרמל"....
או בקיצור - כתבתי סיכום של הדברים של מירי בארבע שנים באייטם אחדwink
מטפס יקר, אתה אתרוג נדיר (אני יודעת לזהות ושמחתי שאז נפגשנו לכמה דקות כשביקרת את מירוש ואת קבוצת פ"ת) ועל אתרוג שכזה אתה מחוייב לשמור ולארוז אותו בחליפות שווצריות ועניבות ממשי ומעילי עור ומכנסיים יקרים....האתרוג הזה עושה עבודה נהדרת עבור ביתו ומקום עבודתו....האתרוג הזה נוסע בעולם ומאידך מגדל דור חדש ומשובח ושורשי כאן בישראל....האתרוג הזה צריך להוות דוגמא אישית למשפחתו ולאחרים דווקא בגלל שהוא כל כך מיוחד ושיש בו אומץ (לכתוב ולשתף בפורום) שאין לאחרים, פתיחות, חוכמת חיים, נסיון, נחישות והוא מטפס על הרים עם ידיים חשופות ומגיע לפסגות גבוהות ויפייפיות.
ומי כמוך יודע כשעומדים על פסגת ההר, הכול נראה כאפשרי ואין דבר כזה...בלתי מושג....יש רק למצוא את הדרך ולכבוש את היעד הבא!
מטפס יקר, שום פחממה או אגרול או כל מאכל אחר....לא שווה באמת את תחושת ההישג, שום אכילה ריגשית לא משנה את המצב כפי שיהיה דקה אחריה....צריך לעבוד על שינוי...לתרגל אותו...להתמיד בו...ואז יותר קל לג'נגל במהירות ובמודעות מהנפילה הקודמת ולהרחיק ככל הניתן את הנפילה הבאה.
יום נפלא ומלא משמעות, נחושהsmile
edited by נחושה on 2/18/2013


מטפס זה במיוחד עבורך שוב....ולכולנו בעצם♥


המון תודה רבה, נחושה יקרה. באמת- תודה על הפוסט חודר הנשמה שכתבת לי ולכולנו יחדיו.]]> Thu, 21 Feb 2013 18:12:07 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic11399-.aspx Message from נחושה נחושה כתב:
מטפס יקר קראתי בעיון רב:
ראשית זה סיפור מהחיים של כל משפחה בין אם היא פולניה/רומניה/הונגריה או מרוקאית/טוניסאית/ כל האפשרויות נכונות....
היו כמה תיאורים (דווקא לא של האוכלwink) שממש ראיתי את דני, חנה, רויטל ושאר הנפשות הפועלות בעיני רוחי ממש כאילו אני הייתי השמנמודה המותקפת....
שנית, אתה כותב בכזה כישרון שאתה ממש חייב להיכנס לכתיבה רציפה (כתיבה סיזיפית) בכדי להוציא ספר ביכורים אם טרם הוצאת כי אתה מלא סיפורי ארץ ישראל היפה והטובה מחד ואיש העולם הגדול מאידך וכותב בחן ובהומור ובשפה יפה וקולחת שנוגעת בכל אחד ואחד....אולי אסופת סיפורים קצרים.
לגבי מצוקתו של דני....אין סדנאות ופרוייקטים קצרי דרך וכוחה של קבוצה היא בעידוד ובתמיכה לא פחות מאשר במספר הקילוגרמים שינשרו, כי הקילוגרמים יכולים לחזור, התמיכה של הקבוצה חשובה במתן החוזק שהם מבינים מה אתה עובר כמו העניין עם העוגה והשוקו.... או האגרול והטורטיה...
עניין האתרוג - לא המשקל צריך להאמיר אלא הביטחון העצמי ותחושת הערך שעטופה כל כך בחומות של שומן שקרני האור היחידות שמגיעות אליה אינן מספיקות לעיתים לתת לנו כוחות "לרוץ למרחקים ארוכים" ואז אנחנו בספרינטים קצרים ונשברים שוב ושוב.
מירי אמרה נכון פעם...אתם אתרוג....אתם יקרים....אתם מיוחדים.....אתם צריכים לדעת לשמור עליכם הכי טוב שבעולם ולהשקיע הכל כדי שאתם לא תיפגעו (ריגשית ופיזית כאחד מול עולם השפע והאפשרויות הרבות),אתם צריכים להיות האתרוג שבלעדיו אי אפשר לברך.....
אתם צריכים להתפנק (באריזה מהודרת) כדי שיבחינו עד כמה אתם מיוחדים ושאין אחד כמוכם בדיוק למרות שיש עוד רבים וטובים....שאתם "מלכת הכוכבים על הר הכרמל"....
או בקיצור - כתבתי סיכום של הדברים של מירי בארבע שנים באייטם אחדwink
מטפס יקר, אתה אתרוג נדיר (אני יודעת לזהות ושמחתי שאז נפגשנו לכמה דקות כשביקרת את מירוש ואת קבוצת פ"ת) ועל אתרוג שכזה אתה מחוייב לשמור ולארוז אותו בחליפות שווצריות ועניבות ממשי ומעילי עור ומכנסיים יקרים....האתרוג הזה עושה עבודה נהדרת עבור ביתו ומקום עבודתו....האתרוג הזה נוסע בעולם ומאידך מגדל דור חדש ומשובח ושורשי כאן בישראל....האתרוג הזה צריך להוות דוגמא אישית למשפחתו ולאחרים דווקא בגלל שהוא כל כך מיוחד ושיש בו אומץ (לכתוב ולשתף בפורום) שאין לאחרים, פתיחות, חוכמת חיים, נסיון, נחישות והוא מטפס על הרים עם ידיים חשופות ומגיע לפסגות גבוהות ויפייפיות.
ומי כמוך יודע כשעומדים על פסגת ההר, הכול נראה כאפשרי ואין דבר כזה...בלתי מושג....יש רק למצוא את הדרך ולכבוש את היעד הבא!
מטפס יקר, שום פחממה או אגרול או כל מאכל אחר....לא שווה באמת את תחושת ההישג, שום אכילה ריגשית לא משנה את המצב כפי שיהיה דקה אחריה....צריך לעבוד על שינוי...לתרגל אותו...להתמיד בו...ואז יותר קל לג'נגל במהירות ובמודעות מהנפילה הקודמת ולהרחיק ככל הניתן את הנפילה הבאה.
יום נפלא ומלא משמעות, נחושהsmile
edited by נחושה on 2/18/2013


מטפס זה במיוחד עבורך שוב....ולכולנו בעצם♥]]> Thu, 21 Feb 2013 15:43:54 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic11399-.aspx Message from מטפס הרים נחושה כתב:
דני יקרה שמחה שאהבת את הפוסט הארוך שהתייחסתי לטפסני ולכולנו.
כולי תקווה שטפסני לא פספס אותו כי הוא נכתב כדי לעודד אותו מכל הלב


איזה פוסט? לא רוצה לפספס שום פוסט!!!]]> Tue, 19 Feb 2013 23:47:46 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic11399-.aspx Message from נחושה כולי תקווה שטפסני לא פספס אותו כי הוא נכתב כדי לעודד אותו מכל הלב]]> Tue, 19 Feb 2013 15:01:07 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic11399-.aspx Message from dany

מטפס הרים כתב:
dany כתב:
באוגוסט מאד חם ולח, מהביל ומגעיל, אבל אני נולדתי באוגוסט אז לא יכולה לשנוא את החודשwink
מטפס יקר, הסיטואציה הזו שסיפרת עליה כל כך מוכרת וכואבת, חודרת למעיים.
כמה פעמים עמדתי בידיוק במקום הזה, שאפילו אם לא דיברו במילים העיניים אמרו הכל,
כבר עשית זאת, כבר היית במקום של האושר, איך? איך? שוב קילקלת הכל.
איך שוב צברת את כל אותם קילוגרמים עליך?
והאמת ששום קיצורי דרך לא עוזרים, אפילו בקבוצה לא קל כלל וכלל.
והקציצה הזאת לעיתים משתלטת עלינו ללא הכרה וללא דין וחשבון. ומתעוררים והופ הקילוגרמים יושבים יפה יפה במקומותיהם ובכלל לא חושבים לומר שלום.
אז.............
תודה על סיפור נפלא, אני יודעת ששזרת שם גם קטעים מחייך, שהרי בדם ליבנו אנחנו מדברים.
רוצה להצטרף לנחושה הנהדרת ולומר לך שאכן אנחנו כאן כולנו אתרוגים נדירים והגיע הזמן שנבין זאת ונפנים שרק אנחנו יכולים לשמור על עצמנו .
ורק בידינו הכוחות לעשות את השינוי, וגם אם הוא יקח הרבה מעבר למה שרצינו, קיווינו, ציפינו, אסור לנו להרים ידים ולהתייאש, וגם אם הפסגה מתרחקת לא נספיק לנסות לכבוש אותה.
בהצלחה


כמה נכון כל מה שכתבת דני. כל כך אמיתי. מצטרף בחדווה , אכן אנחנו נישמור על עצמנו, ואנחנו נגיע ליעדינו, יותר לאט -פחות מהר, אבל נוע ננוע בתהליך ולא נישקע אל מדמנת ההשמנה הלא מבוקרת וההורסת. יום אסל יום בסל- העיקר כל יום ביומו לעשות את מקסימום הניתן כדי פשוט- להיות בתהליך. אכן אתרוגים אנחנו . פשוט להיות בתהליך!!!
]]> Tue, 19 Feb 2013 08:50:51 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic11399-.aspx Message from מטפס הרים dany כתב:
באוגוסט מאד חם ולח, מהביל ומגעיל, אבל אני נולדתי באוגוסט אז לא יכולה לשנוא את החודשwink
מטפס יקר, הסיטואציה הזו שסיפרת עליה כל כך מוכרת וכואבת, חודרת למעיים.
כמה פעמים עמדתי בידיוק במקום הזה, שאפילו אם לא דיברו במילים העיניים אמרו הכל,
כבר עשית זאת, כבר היית במקום של האושר, איך? איך? שוב קילקלת הכל.
איך שוב צברת את כל אותם קילוגרמים עליך?
והאמת ששום קיצורי דרך לא עוזרים, אפילו בקבוצה לא קל כלל וכלל.
והקציצה הזאת לעיתים משתלטת עלינו ללא הכרה וללא דין וחשבון. ומתעוררים והופ הקילוגרמים יושבים יפה יפה במקומותיהם ובכלל לא חושבים לומר שלום.
אז.............
תודה על סיפור נפלא, אני יודעת ששזרת שם גם קטעים מחייך, שהרי בדם ליבנו אנחנו מדברים.
רוצה להצטרף לנחושה הנהדרת ולומר לך שאכן אנחנו כאן כולנו אתרוגים נדירים והגיע הזמן שנבין זאת ונפנים שרק אנחנו יכולים לשמור על עצמנו .
ורק בידינו הכוחות לעשות את השינוי, וגם אם הוא יקח הרבה מעבר למה שרצינו, קיווינו, ציפינו, אסור לנו להרים ידים ולהתייאש, וגם אם הפסגה מתרחקת לא נספיק לנסות לכבוש אותה.
בהצלחה


כמה נכון כל מה שכתבת דני. כל כך אמיתי. מצטרף בחדווה , אכן אנחנו נישמור על עצמנו, ואנחנו נגיע ליעדינו, יותר לאט -פחות מהר, אבל נוע ננוע בתהליך ולא נישקע אל מדמנת ההשמנה הלא מבוקרת וההורסת. יום אסל יום בסל- העיקר כל יום ביומו לעשות את מקסימום הניתן כדי פשוט- להיות בתהליך. אכן אתרוגים אנחנו . פשוט להיות בתהליך!!!]]> Tue, 19 Feb 2013 08:18:27 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic11399-.aspx Message from dany
מטפס יקר, הסיטואציה הזו שסיפרת עליה כל כך מוכרת וכואבת, חודרת למעיים.
כמה פעמים עמדתי בידיוק במקום הזה, שאפילו אם לא דיברו במילים העיניים אמרו הכל,
כבר עשית זאת, כבר היית במקום של האושר, איך? איך? שוב קילקלת הכל.
איך שוב צברת את כל אותם קילוגרמים עליך?
והאמת ששום קיצורי דרך לא עוזרים, אפילו בקבוצה לא קל כלל וכלל.
והקציצה הזאת לעיתים משתלטת עלינו ללא הכרה וללא דין וחשבון. ומתעוררים והופ הקילוגרמים יושבים יפה יפה במקומותיהם ובכלל לא חושבים לומר שלום.
אז.............
תודה על סיפור נפלא, אני יודעת ששזרת שם גם קטעים מחייך, שהרי בדם ליבנו אנחנו מדברים.
רוצה להצטרף לנחושה הנהדרת ולומר לך שאכן אנחנו כאן כולנו אתרוגים נדירים והגיע הזמן שנבין זאת ונפנים שרק אנחנו יכולים לשמור על עצמנו .
ורק בידינו הכוחות לעשות את השינוי, וגם אם הוא יקח הרבה מעבר למה שרצינו, קיווינו, ציפינו, אסור לנו להרים ידים ולהתייאש, וגם אם הפסגה מתרחקת לא נספיק לנסות לכבוש אותה.
בהצלחה]]> Tue, 19 Feb 2013 05:20:14 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic11399-.aspx Message from lilache
מטפס הרים כתב:
lilache כתב:
כיוון שכשרון לכתיבה אין לי אז אכתוב בקצרה - מתי הספר?


תודה. את וגם אייריס מדרבנות אותי לסיים כבר.. יש לי כבר כמעט את הכל.. רק לחבר קצוות ועוד קצת "להתעלל" בדמויות... אבל את יודעת, במדינה שלנו באמת יש כותבים משובחים מאוד ( גם בפורןום כאן יש פשוט כמה סופרות מדהימות בפוטנצייה!!) ולעיתים הוצאות הספרים פשוט דוחות כתבי יד באמת ניפלאים.. מכיר מישהו שמשתתף איתי בסדנת כתיבה - הבחור כתב משהו באמת יוצא מן הכלל, חודר וקורע ת'נשמה... ונידחה..
אז אני מקווה ששלי ייצא בקרוב מאוד. להתראות
]]> Mon, 18 Feb 2013 22:59:08 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic11399-.aspx Message from tutit שורה אחר שורה בלי אויר
מדהים....ובהצלחה עם הספר
אל תתיאש גם אם יקח זמן
....גם אני הזדהיתי עם הדמות
כל הכבוד.....:-)
באהבה תותית]]> Mon, 18 Feb 2013 22:29:07 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic11399-.aspx Message from מטפס הרים lilache כתב:
כיוון שכשרון לכתיבה אין לי אז אכתוב בקצרה - מתי הספר?


תודה. את וגם אייריס מדרבנות אותי לסיים כבר.. יש לי כבר כמעט את הכל.. רק לחבר קצוות ועוד קצת "להתעלל" בדמויות... אבל את יודעת, במדינה שלנו באמת יש כותבים משובחים מאוד ( גם בפורןום כאן יש פשוט כמה סופרות מדהימות בפוטנצייה!!) ולעיתים הוצאות הספרים פשוט דוחות כתבי יד באמת ניפלאים.. מכיר מישהו שמשתתף איתי בסדנת כתיבה - הבחור כתב משהו באמת יוצא מן הכלל, חודר וקורע ת'נשמה... ונידחה..
אז אני מקווה ששלי ייצא בקרוב מאוד. להתראות]]> Mon, 18 Feb 2013 21:37:20 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic11399-.aspx Message from מטפס הרים אייריס כתב:
וגם אני שואלת מתי הספר???
אתה מדהים


הפורום הזה מדהים. כולנו ביחד יוצרים כאן מדהימות אמיתית. אינשאללה הספר יסתיים בקרוב, אין לי זמן לסיים אותו... תודה!]]> Mon, 18 Feb 2013 21:33:34 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic11399-.aspx Message from מטפס הרים מיכיק כתב:
יכולת הכתיבה שלך - מ ד ה י מ ה.... עם יכולות כאלה בלי להכיר אותך אתה יכול כל שתבקש לעצמך....


תודה. הלוואי. שכולנו נצליח להגשים את עצמנו בכלל ובמישור התזונה הבריאה בפרט. כל שנבקש לו יהי.]]> Mon, 18 Feb 2013 21:31:52 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic11399-.aspx Message from מיכיק Mon, 18 Feb 2013 18:58:25 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic11399-.aspx Message from אייריס אתה מדהים]]> Mon, 18 Feb 2013 15:43:07 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic11399-.aspx Message from lilache Mon, 18 Feb 2013 09:41:51 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic11399-.aspx Message from דובונית אכפת לי Mon, 18 Feb 2013 09:26:02 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic11399-.aspx Message from נחושה אשירה כתב:
אין לי כרגע זמן לקרוא אבל רק ראיתי את הפוסט הארוך וחיוך רחב נשפך על פני וכעת לא הרבה דברים גורמים לי לחייך.
אז מטפס יקר, תדע לך שגרמת הבוקר לאישה עצובה לחייך,
אקרא ואגיב מאוחר יותר.


יקרה שלי כל דבר שגורם לך לחייך הריהו משובח
]]> Mon, 18 Feb 2013 08:48:22 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic11399-.aspx Message from נחושה ראשית זה סיפור מהחיים של כל משפחה בין אם היא פולניה/רומניה/הונגריה או מרוקאית/טוניסאית/ כל האפשרויות נכונות....
היו כמה תיאורים (דווקא לא של האוכלwink) שממש ראיתי את דני, חנה, רויטל ושאר הנפשות הפועלות בעיני רוחי ממש כאילו אני הייתי השמנמודה המותקפת....
שנית, אתה כותב בכזה כישרון שאתה ממש חייב להיכנס לכתיבה רציפה (כתיבה סיזיפית) בכדי להוציא ספר ביכורים אם טרם הוצאת כי אתה מלא סיפורי ארץ ישראל היפה והטובה מחד ואיש העולם הגדול מאידך וכותב בחן ובהומור ובשפה יפה וקולחת שנוגעת בכל אחד ואחד....אולי אסופת סיפורים קצרים.
לגבי מצוקתו של דני....אין סדנאות ופרוייקטים קצרי דרך וכוחה של קבוצה היא בעידוד ובתמיכה לא פחות מאשר במספר הקילוגרמים שינשרו, כי הקילוגרמים יכולים לחזור, התמיכה של הקבוצה חשובה במתן החוזק שהם מבינים מה אתה עובר כמו העניין עם העוגה והשוקו.... או האגרול והטורטיה...
עניין האתרוג - לא המשקל צריך להאמיר אלא הביטחון העצמי ותחושת הערך שעטופה כל כך בחומות של שומן שקרני האור היחידות שמגיעות אליה אינן מספיקות לעיתים לתת לנו כוחות "לרוץ למרחקים ארוכים" ואז אנחנו בספרינטים קצרים ונשברים שוב ושוב.
מירי אמרה נכון פעם...אתם אתרוג....אתם יקרים....אתם מיוחדים.....אתם צריכים לדעת לשמור עליכם הכי טוב שבעולם ולהשקיע הכל כדי שאתם לא תיפגעו (ריגשית ופיזית כאחד מול עולם השפע והאפשרויות הרבות),אתם צריכים להיות האתרוג שבלעדיו אי אפשר לברך.....
אתם צריכים להתפנק (באריזה מהודרת) כדי שיבחינו עד כמה אתם מיוחדים ושאין אחד כמוכם בדיוק למרות שיש עוד רבים וטובים....שאתם "מלכת הכוכבים על הר הכרמל"....
או בקיצור - כתבתי סיכום של הדברים של מירי בארבע שנים באייטם אחדwink
מטפס יקר, אתה אתרוג נדיר (אני יודעת לזהות ושמחתי שאז נפגשנו לכמה דקות כשביקרת את מירוש ואת קבוצת פ"ת) ועל אתרוג שכזה אתה מחוייב לשמור ולארוז אותו בחליפות שווצריות ועניבות ממשי ומעילי עור ומכנסיים יקרים....האתרוג הזה עושה עבודה נהדרת עבור ביתו ומקום עבודתו....האתרוג הזה נוסע בעולם ומאידך מגדל דור חדש ומשובח ושורשי כאן בישראל....האתרוג הזה צריך להוות דוגמא אישית למשפחתו ולאחרים דווקא בגלל שהוא כל כך מיוחד ושיש בו אומץ (לכתוב ולשתף בפורום) שאין לאחרים, פתיחות, חוכמת חיים, נסיון, נחישות והוא מטפס על הרים עם ידיים חשופות ומגיע לפסגות גבוהות ויפייפיות.
ומי כמוך יודע כשעומדים על פסגת ההר, הכול נראה כאפשרי ואין דבר כזה...בלתי מושג....יש רק למצוא את הדרך ולכבוש את היעד הבא!
מטפס יקר, שום פחממה או אגרול או כל מאכל אחר....לא שווה באמת את תחושת ההישג, שום אכילה ריגשית לא משנה את המצב כפי שיהיה דקה אחריה....צריך לעבוד על שינוי...לתרגל אותו...להתמיד בו...ואז יותר קל לג'נגל במהירות ובמודעות מהנפילה הקודמת ולהרחיק ככל הניתן את הנפילה הבאה.
יום נפלא ומלא משמעות, נחושהsmile
edited by נחושה on 2/18/2013]]> Mon, 18 Feb 2013 08:36:46 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic11399-.aspx Message from נחושה מטפס הרים כתב:
נחושה כתב:
מטפס יקר, חזרת לעצמך!!! פוסט כזה מרגש על מה שאנחנו עוברים בין אם הוא אוטוביוגרפי או ספרותי מראה ששבת אלינו!
מבטיחה לקרוא מחר שוב ובעיון רב!
עד אז, מיד משחררת פוסט על מה שעברתי היום ואין כמו שייתוף כדי לצמוח מהמקום הזה קדימה והלאה
Drink


אני חוזר.. "ההרים גבוהים יותר בדרך חזרה".. אבל אני חוזר. תודה.

ההרים אינם גבוהים יותר בדרך חזרה....כי כבר יכולנו להם ואנחנו יודעים שאין דרכי קיצור רק תירגול והתמדה וכי הקושי מחשל אותנו יותר ויותר ומתחזקים עם כל הצלחה קטנה בדרךCool
edited by נחושה on 2/18/2013]]> Mon, 18 Feb 2013 08:00:05 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic11399-.aspx Message from אשירה אז מטפס יקר, תדע לך שגרמת הבוקר לאישה עצובה לחייך,
אקרא ואגיב מאוחר יותר.]]> Mon, 18 Feb 2013 07:27:54 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic11399-.aspx Message from מטפס הרים נחושה כתב:
מטפס יקר, חזרת לעצמך!!! פוסט כזה מרגש על מה שאנחנו עוברים בין אם הוא אוטוביוגרפי או ספרותי מראה ששבת אלינו!
מבטיחה לקרוא מחר שוב ובעיון רב!
עד אז, מיד משחררת פוסט על מה שעברתי היום ואין כמו שייתוף כדי לצמוח מהמקום הזה קדימה והלאה
Drink


אני חוזר.. "ההרים גבוהים יותר בדרך חזרה".. אבל אני חוזר. תודה.]]> Sun, 17 Feb 2013 22:48:14 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic11399-.aspx Message from נחושה מבטיחה לקרוא מחר שוב ובעיון רב!
עד אז, מיד משחררת פוסט על מה שעברתי היום ואין כמו שייתוף כדי לצמוח מהמקום הזה קדימה והלאה
Drink]]> Sun, 17 Feb 2013 21:50:32 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic11399-.aspx Message from מטפס הרים כבר שנים שלא ראה את חנה ולא את יענקלה בעלה הענק ואת שלשת ילדיה: גיל הגדול שהיום צריך להיות בן ארבעים לפחות, מירית שגם היא כבר באמצע שנות השלושים ורויטל הקטנה שכבר לא כל כך קטנה כבר בת 27..
לפני שנות אלף זה היה. הוא היה אז קצין צעיר בחיל הים . אי שם רחוק באיזור צפון המדינה. חתיך ורזה, והמדים הלמו אותו מאוד. נערות סובבו ראשיהן אליו כשהיה עובר ברחובות חיפה עם הכובע הנוצץ בפס זהב גאוותני והמדים הלבנים...ופעם בשבוע היה לו אפטר. לנסוע עד לבית הוריו ששבמושב ליד אשדוד לא היה ריאלי, אז לפעמים היה נוסע עם כמה חברים לתל אביב וכבר היו מסתדרים ומוצאים איפה ועם מי ללון... ולעיתים חבר מהספינה, חיפאי , היה מזמין אותו ועוד כמה "דרומיים" ... הוא כל כך רצה לעוף מהבסיס ולהרגיש קצת משפחתיות חביבה, לאכול ארוחת ערב טובה שמבשלים ביחד אם ואב של ממש ולא עשרה חיילים תורנים בספינה שמתחרים מי מטגן יותר עמוק... ואז התחיל להגיע לחנה ויענקלה. והם כל כך שמחו לקראתו. הוא היה אז בן עשרים ושתיים , גיל היה בן שש עשרה.. הם אהבו את בואו והוא אהב לבוא. היה מרקיד את מירית ורויטל לצלילי אגדו ומוסיקת דיסקו של אותה תקופה.. ומלמד אותן שירי ארץ ישראל, והיה עושה להם תחרויות תחפושות , הם כולם היו מתלבשים ומשחקים ומופיעים.. ועם גיל היה יושב לעיתים לשיחה רצינית על החיים ועל הצבא, הוא חשב אז שהצבא ימלא את כל חייו המקצועיים, מי היה מאמין שהקצין הכי מורעל יחליט תוך כמה שנים שזהו זה, די לצבא והגיעה העת לצאת לאזרחות... וחנה היתה צוחקת וגם בוכה והיתה אומרת כל פעם: אבא שלך הוא הבן דוד היחידי שלי שנשאר לי ואיך אני שמחה שאתה כאן...
וארוחות הערב היו נהדרות: סלט ענק , וטונה וסרדינים , וכל מיני תבשילי חצילים טעימים, ולחמים...וחביתות שיענקלה היה מעיף באויר.. הוא כל כך אהב לבוא לשם.. ואז עבר ליחידה דרומית רחוקה רחוקה מאוד מאיזור חיפה.. וכמעט ולא ראה יותר את המשפחה הנהדרת הזו. בסופו של דבר זו לא היתה משפחה של קרובים מהמעגל הראשון: את חנה ויענקלה ראה פה ושם באירועים משפחתיים וגם את מירית פגש אבל באמת שהשנים ברחו כל כך מהר, והנה הוא כבר בן 45..
והערב רויטל מתחתנת... והחתונה, כמה מוזר לא בחיפה, אלא דווקא ליד בית הוריו, החתן קיבוצניק מאחד הקיבוצים הותיקים שבאיזור. אשתו ממש לא יכלה להצטרף אליו הערב לחתונה הזו, היא בכלל כמעט ולא מכירה את חנה וילדיה..
בשש וחצי אסף את אימו. דני, אמרה אימו כשראתה אותו. אתה צריך לרזות... אולי תירשם לאיזה תכנית. תפסיקי לדבר איתי על דיאטות. ענה בזעף.. הוא ידע שהיא צודקת. כבר תקופה ארוכה שמשקלו הולך ןומאמיר כמחירי האתרוגים בערב חג סוכות.. הוא כבר מאוד לא אוהב את מראהו במראה, ולפני כמעט שבוע נירשם לסדנת נקוי רעלים.. . הוא סיפר לאימו על זה . זה סתם, פסקה אימו. אתה צריך תכנית מסודרת, מה זה השטויות האלה לשתות מיץ קישוא וסלק על הבוקר ולאכול שבוע שלם רק אורז מלא.. אני לא מאמינה בזה. אז אני כן, הוא פסק. וכבר ירדתי שלשה קילו בשבוע הראשון. זו לא שיטה אמרה לו האם. מה שיורד כל כך מהר גם יעלה. בוא תיכנס לקבוצה , אין כמו קבוצה הנה אני חברת כבוד כבר שנים ...
זה לא בשבילי כל הקבוצות האלה. קוראים לי דני ואני אכלן כפייתי אנחנו אוהבים אותך דני.. אני לא מאמין בזה. אני הולך לרדת בחודש של סדנה שמונה אולי עשרה קילו ואז אמשיך לבד.
האם נאנחה ושתקה.
הם הגיעו לחתונה. דני חיפש חניה, הוא היה עצבני אחרי השיחה הזו , משהו בתוכו ידע שהסדנה הזו טיפשית ולא תחזיק מים, וגם האלפים שזרק עליה נראו לו כבזבוז משווע... אבל הוא כבר היה מיואש.. מה לא ניסה.. כבר דקרו אותו בכל מקום, כבר לקח כדורים ואבקות פלא שכל מיני גימל יפיתיות סיפרו עליהם ניסים וניפלאות, כבר אכל רק בשר, ורק תפוחים ואפילו רק גלידה, כן, רק גלידה, ורק הלך ותפח.. הלך והשמין...הוא נעל את הרכב בתנועה מאוגרפת ולפני שהספיק לצעוד ראה דורבן ענק חוצה בטיסה את מיגרש הכורכר , וזה נראה לו מפחיד, הוא עצבני כמוני חשב.. הם הגיעו מוקדם. בין ראשוני האורחים. עוד מעט יבוא גם אחיו מיקי . מעניין יהיה לראות את מירית וגיל ובייחוד את רויטל הקטנטונת ...
למרות שכבר כבתה השמש בשמיים היה עדיין חום ממש מידברי בחוץ. סאונה של אמא טבע. מי עושה חתונות באוגוסט רטנה אימו .. רק משוגעים כמו חנה, העיקר לחסוך כמה גרושים.. סיננה ומחתה את זיעתה.
ברחבה קיבלו את פניהם עמדות עמדות של אוכל משובח, סיני ומקסיקני ואיטלקי ומה לא.. חנה הגיעה לקראתם מחייכת, שיערה עשוי כמיגדל בבל מלאכותי על ראשה ושימלת פאייטים כחולה רחבה על גופה ,כולה סמוקה ומזיעה.. אני מתה.. אלוהים למה הם בחרו לעשות קבלת פנים בחוץ בחום הזה אמרה חנה כמתנצלת.... אוי שטויות, לא נורא ,אמרה אימו, זה ממש לא נורא חם ואיזה יופי של מקום ... הוא הסתכל עליה.רק לפני דקה כמעט וקיללה את כל העולם ואשתו על החום הזה ועכשיו כבמינהג פולניה, הסוותה את כל מחשבותיה...
בינתיים הגיעו עוד ועוד אורחים , אחיו הצעיר מיקי הגיע עם אשתו דלית ושני ילדיהם ... היא לא תפספס שום אפשרות לארוחה בחוץ הדלית הזו..אמרה אימו בשקט.. בטח הביאו סרוויס ממוחזר העיקר לצאת ,העיקר לאכול .. ושוב, היא ניגשה אל דלית כלתה ושהיתה עסוקה בהעמסת נודלס מוקפצים ואמרה לה במתיקות : דליתוש, כמה יפה את ניראית, איזו גיזרה, איזו תספורת...
הוא הסתובב כאן ושם,לחץ יד פה ולחץ יד שם, נישוקי לחיים היו שם וצ'פחות. רואים שאתה חי טוב אמר לו בחיוך גיל ונתן לו טפיחה חברית על כרס המבצבצת , והוא צחק , מה שנכון נכון ענה, עאני באמת חי טוב.. גיל הקריח לגמרי ופניו כבר היו מלאות קמטים לא ברורים.. מאד לא התאים לגילו . כאילו סיפור חיים שלם כבר מאחוריו. הוא סיפר לדני שהוא עובר בימים אלו גירושים לא קלים. אם אתה צריך עיצה או עזרה רק תגיד אמר דני, מרגיש חשוב לפתע בתור עורך דין ותיק , ידוע ובעל מוניטין בתחום המשפחתי. כן, אני ממש צריך אמר גיל.תודה. והם קבעו ליום ראשון במשרדו של דני.
יותר ויותר אורחים הגיעו. לפתע ניגשה אליו ואל אימו אשה כבת ארבעים אולי פחות, לבושה בחליפה שחורה, רזה ומקלית באורח בולט ביותר, רזה מידי לטעמו, תלתלים חומים כמו פעם ועיני שקד ירוקות כמו שני מעגלי עצים ביער עבות... היא נישקה את אימו ואז הסתכלה עליו ואמרה: אני לא מאמינה, דני... זה אתה??? מה קרה לך? יאללה, איפה הקצין החתיך שכל החברות שלי חיכו שיבוא אלי לאפטר? מה זה, מה נהיה ממך? בחייך ,לא הייתי מזהה אותך.. אין מצב שהייתי מזהה אותך... קציצה נהיית...
הוא רצה לקבור את עצמו וללכת לאיבוד.. להיעלם, להתאדות.. להפוך לקצף... הוא הרגיש כאילו כל האורחים ןוהקרואים מביטים בו בחמלה, מה נהיה ממך, קציצה נהיית...אבל החושים החדים שלו אמרו לו להגיב ברגוע: מירית, דוקא את נראית מליון דולר, באמת.. אני קצת השמנתי.. אבל הכל ירד בקרוב אני עכשיו בסדנ..
קצת השמנת? קטעה אותו מירית, מלווה את מילותיה החדות מסכין קצבים בתנועת יד רחבה באויר.. אתה ממש חביתוש... ואיך נראית פעם איזה חתיך היית... צחקה מירית.. טוב לא משנה, העיקר שניפגשים.. איפה אשתך? למה היא לא פה?
וכבר התעופפה לה בקלילות של אישה רזה, משאירה אחריה ניחוח של בושם מלטף.. הוא הרגיש נורא. מה נהיה ממני, חשב? הייתי כל כך יפה ורזה וחתיך, ואני היום דביבון , דודי שימחה, איש שמנמן מאוד באמצע החיים...
דני, אל תתרגש ממנה, תמיד היה לה פה כמו של אמא שלה גם כשהיתה ילדה, אמרה אימו.. אני אומרת לך תעזוב את השטויות של הרעלים, מה זה השטויות האלה , תירשם לקבו..
אמא, תשתקי, רשף דני. הוא הרגיש שהוא חייב לאכול כאן ועכשיו.
הוא הביט סביב וראה את דוכן האגרולים.... הם היו מנופחים ומלאים, בדיוק כמוהו. גם אני אגרול, אמר לעצמו בשקט... תן לי בבקשה שני אגרולים אמר למלצר שמילא צלחות עם אגרול אחת על שלולית של רוטב חמוץ מתוק..
למה אתה אוכל את זה דני? אמרה אימו. זה חלק מסדנת ניקוי הרעלים שלך?
אמא, די. אל תגידי לי יותר מה לעשות הערב..
וכבר ניגש ואכל טורטייה מלאה ונישפכת על גדותיה וכבר הלך וקיבל צלחת עמוסת שווארמה על מצע טחינה ירוקה.. אכל את עצמו לדעת.. מה נהייה ממני? מה יהיה איתי? קציצה נהיית...
רויטל הגיעה עם בעלה העתידי, שנראה בהלם מוחלט ועוד מעט ייכנסו לחופה. הוא ניגש אליה עם אחיו מיקי ואימו. פחד נוראי מילא את בטנו.. אולי גם היא תגיב כמו מירית. גם היא לא ראתה אותי כל כך הרבה שנים, איך אני מתחמק מזה...
רויטול הסתכלה עליו. הוא היה בהלם. מהילדה העגולה עם הצמות והפנים הכדוריות בת השמונה צמחה ועלתה אישה צעירה ,יפהפה אקזוטית, הוא זיהה את העיניים הכחולות ואת השיער הארוך והישר כפלס אבל הוא נידהם לראות את גיזרתה. היא חיבקה אותו ואמרה: אני כל כך שמחה שבאת, וחבל שכל כך הרבה שנים עברו.. זוכר איך רקדנו כשהיית בא אלינו?
את מזהה את דני? שמע את קלה של מירית שהגיעה והצטרפה. זה דני, את זוכרת? היה הקצין הכי חתיך בספינות , והיום נראה כמו דוד..צחקה מירית. כמה רעה את יכולה להיות חשב לעצמו בלב.
הוא הביט במירית שהמשיכה לצחוק בלי הפסקה. תשתקי כבר, מה את חושבת לעצמך, את הורגת אותי. נראה לך שאני מאושר ככה? להיות עם עשרים אולי שלושים קילו עודפים? אז השמנתי, ואלו החיים שלי ואני לא יכול לרזות כשמדברים אלי כך . את מכשפה, את מכשפה... .. את מכשפה...אך פיו שתק ולא אמר את כל אותן מילים שדיברו עיניו...
טוב די כבר אמרה רויטל. מירית, לא כולם נולדו רזים לנצח כמוך. דני, אתה בטח יודע שאתה חייב לרדת מייד במישקל.. אני כבר רואה אותך אחרי עשרים קילו אתה תהיה פגז...
אני, אני יודע, אני עכשיו עובד על זה אני בסדנ.....
תקשיב אמרה רויטל, זה לא מקובל עלי. אתה זוכר שהייתי ילדה, בוא נגיד שמנה? אמנם לא התראינו שנים אבל השומן לא ממש עזב אותי. לא סתם אני נראית ככה. אני בקבוצה נהדרת, אני כבר חמש שנים שומרת על משקל אחרי שירדתי
נכון, באמת היית דבה שמנה, אמרה מירית.
תשתקי רגע, אמרה לה רויטל.
תקשיב, דני, מחר אתה מתקשר אלי, לא מחר, אני עוד אהיה מסטולה מהערב, מחרתיים, קח ת'נייד שלי. אתה חייב להיכנס לקבוצה שאני חלק ממנה, אתה תראה דני, אתה תחזור להיות כמו פעם. אולי לא ממש אבל קרוב, זה אפשרי.
ורויטל חיבקה אותו כאילו מנחמת.. וברקע נשמעה המולת חופה שמתקרבת. הוא חיבק את רויטל.. רוי, רוי מה קורה שמע את חנה קוראת , מחפשים אותך.. בואי כבר...
זה היה באוגוסט חם ולח, דביק ומגעיל.. אוגוסט שבו השמש לא הפסיקה לרגע להשפיע על חיי האנשים וגם אחרי שכבר הלכה לישון בים השאירה אחריה ארומה של סהרה..
אחרי יומיים טילפן לרויטל. והיא כל כך שמחה ואמרה לו: אני יודעת בדיוק מה אתה מרגיש, ואל תשים לב למירית ולשכמותה.. הם בחיים לא יבינו....
והוא הצטרף לקבוצה.
edited by מטפס הרים on 2/17/2013
edited by מטפס הרים on 2/17/2013
edited by מטפס הרים on 2/17/2013]]> Sun, 17 Feb 2013 21:29:05 GMT