תודה לכולכם, כל אחת ואחת עם כל כך הרבה תובנות חכמות .. אבל היישום היה לי היום קשה מנשוא.. האריות נשכו ,ניסו לטרוף בבשרי .. היו רגעים שנימלטתי אבל הרוב היה אחר.. כאילו נתתי להם לנעוף בי את השיניים.. כאילו ויתרתי...אני כותב כעת בתחושה באמת של חוסר הצלחה עמוקה. אבל לא בתחושת תבוסה וחידלון. או לא. קיראו נא עד הסוף, הקשיבו עוד רגע...זה התחיל בארוחת צהריים במקום שיש בו מיגוון עצום וענק של אוכל צמחוני הודי ואסייתי. לא אפרט, אבל היו שם , רק בתחום השעועית והקטניות אולי עשרה סלטים : בריאים באמת, איכותיים ביותר. היו המון דברים שניתן היה לאכול ולישמור .. הייתי עם שתי גברות שוויצריות.. מאלו שמתמלאות מגרגר אפונה אחת וגם אותו אוכלות במשך שעה.. מה זה הדבר הזה? מי ברא אותן? אבל היו גם כל מיני משולשי בצק הודי אפויים , או מטוגנים ועוד כל מיני.. והיו עוד מאפים ניפלאים.. צמחוניים להפליא ומשמינים לתפארת מדינת ישראל...ואכלתי , ניפתח הסכר ואכלתי. וכל תחושת הקלילות נעלמה לי, ושוב חזרה תחושת הבלון המנופח שאני מתעב אותה ואני מתנגד לה ואני שונא אותה ואני לא מוכן שהיא תהיה מנת חלקי!! אבל לא הצלחתי.. אז חשבתי לעצמי, אוקי היה וניגמר. אבל אז ניפרדתי מהשוויצריות , וכאן אגב מנשקים שלש פעמים על הלחי... קטע כזה..נסעתי שעתיים צפונה מציריך אל עבר עיירה שהיא ציור מארץ ציורי הציורים, שכוחת אל בלב איזור חקלאי ענק ( שוויץ היא מדינה מאוד מאוד חקלאית, וחוות מדהימות ואפרי אין קץ פזורים בה לרוב והם כל כך יפים, אפילו הקומביינים כאן יפים..) לבקר זקנה מקסימה וחביבה, אוהבת ישראל ענקית. שלג די כבד פגש אותי בדרך, שוויץ הלכה והלבינה אל מול עיני, חוואים הבהילו את פרותיהם מדונדנות הפעמונים אל עבר הרפתות.. ואתם כבר זוכרים שאני חזק אל מול הייקיות האלה בגרמניה ובשוויץ , שמנסות כמו בקנונייה להאביס אותי בשטרודלים שלהם, ואיך אני מוצא כל מיני קסמים בהם צלחות של עוגיות מתרוקנות אך לא אל תוכי.. זה היה הביקור הראשון שלי אצל הגברת הקשישה מאוד מהיום. ונידמה היה לי שחברותיה מכל רחבי אירופה שכבר פגשו בי סיפרו לה על ה"יונגר מאן" הישראלי שאפשר לפתות אותו בקלות עם עוגות דשנות ..נראה לי שיש להן פורום לייקיות שלי, ובו הן מספרות חוויות ... והמקסימה הנהדרת הזו, שאגב שיחתנו קלחה במשך שעתיים על כל אבות הציונות ועל כל קורותיה במקביל קורות תחיית העם היהודי, והיה כיף גדול והיה מאלף לשמוע כמה ומה היא ראתה בחייה.. וחלק מהמראות לא קלים אלא קשים מנשוא וחלק מהמראות והחוויות הם העדות הגדולה ביותר לנצחיות העם הזה.... אבל בעניין הקולינארי ניתקלתי באשת ברזל אמיתית. והפעם הטריקים לא עבדו ולא יכולתי להעיף ולהעלים מטעמי שולחן גרמניים שוויצרים טיפוסיים. וחיוכה הבהיר לי שכנראה אכן יש כזה פורום, וכנראה שהיא מיישמת כעת אל כל המסקנות של כל הביקורים האחרים.. ולא עזר לי... היא בחנה כל שעל שלי, היא נתנה לי בצלחת מעוטרת ומוזהבת פרוסת עוגה אדירה שהיו בה את כל פירות היער של שוויץ, ולא עזרו תחינותי ולא עזרו בקשותי, היא פקדה ואני בלעתי. וזו היתה עוגת העוגות. סאדם חוסיין היה אומר עליה: האמא של כל העוגות ...והיא אומרת לי: אני רואה שאתה אוהב עוגות פירות ובאמת אין בזה כמעט סוכר אז עכשיו בוא תטעם את המאפה השוויצרי של אגוזי המלך שהכנתי, והיא שלפה משום מקום מן פטריית בצק ענקית , פאי כזה ובצעה אותו ולעיני ניגלו עשרות, אולי מאות סוגי אגוזים... ובמקביל השקתה אותי בתה צמחים מתוק בכוסות כאלו של פעם, קטנטנות כמו שהיו לסבתא שלי עליה השלום בויטרינה בביתה שברחוב אוסישקין בתל אביב של אז.. אני זוכר את הויטרינה הזו, את כל הכוסות הפורצלניים, וזה זכרון ילדות שלי יחד עם קרפיונים באמבטיה שלה, אוי כמה אהבתי את הקרפיונים וכמה לא האמנתי שהם מוגשים לי אחר כך כקציצות דג ממולא בנוסח וארשה לדורותיה..."קרפיונים באמבטיה"- איזה שם לסיפור קצר, מוצא לי חן...בקיצור, חברים יקרים, בחוץ המה הסער והיה זה סער אמיתי, לא מתייפיף, לא מתנחמד, בחוץ המה הסער, שלג עז ירד על העיירה הקטנה, ואני לא חתכתי סלט... אני אכלתי עוגות משובחות. אחת אפס לזקנות המקסימות!!!
וזהו, חשבתי שניגמר. בדרכי חזרה לעיר הגדולה ציריך , הרגשתי כבר מובס... אבל לתדהמתי הרבה רעב אמיתי גירגר בי ועלה... שלא תעז לאכול יותר ה נפל עליך , לך לחדר במלון , יש לך שם תפוחים אדומים יפים .. ויש תה מרגיע.. ודיברתי עם רעייתי שתחיה וילדי, וגעגועים מהולים בלא יודע מה התערבבו בתאים האפורים.. וזה מוזר,כי אני כבר מנוסה בנסיעות רבות, אבל הפעם זה באמת אחרת, אולי זה החורף הזה שיש בו לא רק ענן ורוח מילל אלא באמת שלג ובשלג יש משהו מאוד מלאנכולי , לפחות כך נראה לי... ואולי זה הגיוס של הילד בעוד שבוע בדיוק מהיום ואני מודה שאני לא יודע איך לאכול את הדבר הזה( טוב לפחות את זה לא אוכל.. חחח...) , ואולי הנסיכה ששאלה בקול מתפנק: אבאלה כבר קנית לי מתנה? ( ברור שכן, דבר ראשון אתמול בבריסל. עגילים בצורת פטריה מהממים ועגילים בצורת ציפורי כסף עם כזה "יהלום" בכנף...)אבל הרעב הלך טיפס ועלה במעליות לא בהכרח פיסיות אולי רוחניות, אל עבר מוחי. והמוח החל משדר פקודות שסתרו את הרצון שלא להמשיך וליפול... ומצאתי עצני הולך בעיר הגדולה, הקרה, שטופת הגשם והשלג הנמס,המוארת כולה בשווקי חג מולד מדהימים ביופיים, והרגליים, לא הלב, לא השכל, לא הנפש: הרגליים כאילו מעצמן נשאו אותי אל אותה המסעדה של הצהריים...אתם איתי? אל אותו מקום בדיוק.. הרי לא מחליפים סוסים מנצחים... ואכלתי.. כן אכלתי.. והנה אני בחדרי. לפני יום מאוד עמוס מחר ואהיה בעיקר בנסיכות היפה אולי היפה ביותר בעולם- ליכטנשטיין.. וגם שם יהום הסער , אוהו איך הוא יהום.. ואני מרגיש שכל ההישג נימחק. אני יודע שזה לא ככה, אני יודע, אבל אני גם יודע באיזו מהירות אני מעלה משקל... התחושה הזו של אובדן דרך, של מנופחות בלונאית, של חוסר קלילות, היא דבר שאני באמת לא רוצה לחוות יותר.
ואני מבטיח כאן קבל עם ופורום יקר, לכם, למירי שלנו אך בעיקר לעצמי- מחר בערב יהיה דיווח מסוג אחר לגמרי. לא יכניעו אותי. לא אריות טורפים, לא זקנות מקסימות שזוכרות קונגרסים ציוניים של לפני שנות תרפפו, לא מסעדות גורמה , ולא כלום. מחר לא אוכל לעשות יום קיזוז זה באמת בלתי אפשרי כאן, אבל מחר יהיה יום של אין פחמימות אחרי חמש, מחר תהיה ארוחת בוקר סופר קלה,מחר תיהיה ארוחת צהריים סופר בריאה רק דג וסלט ובלי שטויות .. מחר, אני אהיה ממש רחוק, אל תחפשו אותי . מי שידע למחול - ימחל לי על נפילתי. הזמן ישקיט הכל, אני ממשיך לי בדרכי. מי שאוהב אותי יתמוך בי בלי מילים ובלי דברים.. והוא יגיד אתה יכול ורק תמשיך- תכבוש הרים...היו, היו ימים מאוד קשים, רגעי תהום גדולה. אבל היתה תיקווה והיא נישארת על תילה. היה מצב חדש, והוא נכון מתוק מדבש, אני אמשיך ואתהלך ואתנסה- ללא כל תנאי. אני אצליח לעשות כאן מעשה- שינוי חיי... שלכם.
edited by מטפס הרים on 12/5/2012

מטפס יקר..אם קשה למי מאיתנו - לך קשה שבעתיים...זה מזכיר לי שמנמודה שעובדת כקונדיטורית מוקפת בכל טוב ונאבקת מאבק יום- יומי..(שומרת על פרטיותה...חברה נהדרת שלי)כל התחלה של דיאטה נגמרת במפלה עם דמעות וגובלת אפילו בהיסטריה...
לי יש בן בסינגפור שבמסגרת תפקידו הוא "חולש" על מדינות רבות בדרום מזרח אסיה וגם אוסטרליה..רוב ימות השבוע הוא מבלה בטיסות לכאן ולשם...גם הוא לא בין הרזים ואני מודעת למאבק הקשה שלו בפיתויים בבתי המלון השונים, בישיבות הארוכות, בארוחות העסקיות שהוא מוזמן אליהן..בקוקטיילים...מאבק מאבק....כמנה שיחות מוטיבציה אני עושה לו...יש לו גם בעייה רפואית מסוימת שהתעוררה עקב התזונה......
שורה אחרונה - ממטפס הרים הפכת אולי למטפס קירות חלקים - הרבה יותר קשה ומאתגר..אבל אולי דווקא הרצון לעמוד באתגר יעזור???

מטפס יקר
זה חלק מהתהליך וכולנו מכירים היטב את המקום הזה.
אבללללל כולנו יחד בתמיכה ועידוד ממשיכים הלאה כי אין לנו אלטרנטיבה אחרת.
תמשיך להתמיד בתהליך והמודעןת המסגרת והביחד שלנו יעשו לך רק טוב.
בהצלחה רבההההה
כולנו כאן תמיד בשבילך
קרולין

מטפס יקר, כמה לא קל להיות כל כך קרוב ל"גן עדן" ולא לגעת............ אסור!!!!!
אכן מלחמה לא קלה, והפטיג שנופל עליך כל כך ברור ומובן.
אבל להיות שמן זה הכי הכי הכי קשה וכבד........ אלליי כמה כבד, כמה מגושם, כמה מכביד על הנשימה, על הברכיים, ומה יהיה עם טיפוס ההרים???????????? שכבדים ממש זו משימה בלתי אפשרית.
אתה רוצה לעשות שינוי אמיתי, כזה שתוכל לחיות עימו לנצח. אז עכשיו זה זמן הויתורים........... ואחר כך....... תוכל מידי פעם להתענג......... בהצלחה .

אני מבינה ללבך אבל עליך לעשות סוויצ ולהפסיק לחשוב שאתה אומלל אתה בר מזל שיש באפשרותך תוכנית הרזייה כה טובה גם שאתה כול כך רחוק אני זוכרת שפעם עשיתי דיאטה ירדתי 15 קילו ולאורך כול התהליך שהייתי בתוך זה הייתי מעיפה את המחשבות הללו ומסתכלת רק על המטרה לאחר כמה חודשים לבשתי גינס מידה 34 36 ההרגשה נהדרת לא ריחמתיעל עצמי הייתי מאורגנת תמיד גם אני הייתי במקומות כנסים וכוליי אף אחד לא הבין מאין יש לי הכוח לאכול את המזון שטוב לי שנים שמרתי על המשקל ברגע שהתחלתי לרחם על עצמי עליתי לאט לאט אם הייתי מתאפקת שצריך ונשארת באותה מתכונת לא הייתי עולה שוב 15 עשיתי לעצמי הנחות בהריון ולא הייתי בשום מסגרת אגב שרזיתי הייתי מידי פעם אוכל דברים פחות בריאים אך זה לא היה בסדר עדיפיות קודם אוכל אחר כך קינוח אפילו פעמיים בשבוע וכך באמת שמרתי על משקל ימיב לאורך שנים מה שאני רוצה לומר בכול זה אתה בעיצומו של תהליך אתה מצליח אתה תיכף בפסגה שתרד מה שצריך תהיה בתוכנית שמירה שבה תוכל מידי פעם לאכול דברים שמנים טעימים ןפחות בריאים כמובן במידהאז קדימה מטפס הרים יקר יש לך מטרה עליך לראות רק אותה לנגד עינייך כול הכבוד שאתה משתף אנחנו כאן כדי לעזור לך למנוע נפילות

ולכן אנחנו כאן שהרי ללא יציאות מהשיגרה כולנו נופלים במהלך התהליך אז על אחת כמה וכמה היציאה מהשיגרה ובמיוחד שהן צפופות ולא
שיגרתיות,למרות זאת אין לנו מנוס מלדלג וליפול ולקום ,מי אמר שקלה היא דרכנו.
יום חדש ובשליטה,אנחנו יחדיו בסירה אחת כאן ולא מוותרים.

חחחחח איזה היבט נפלא. האמת אני לא הייתי שורדת ושאפו לך. תחזיק מעמד אנחנו כאן בשבילך. שבוע נפלא ותיזהר לא ליפול לשום מלכודת מקסימום מקסימום בקטנהההה

מה קורה בגוב אריות? אתה יכול להכנס לשם כמאמן וידך על העליונה ולא כאריה !!! המאמן את האריה הוא במצב הרבה יותר גבוה מהאריה כמובן. הוא יכול לאלף את האריה ואת הרצון לאכול. נכון, מה שאתה מספר בהחלט לא פשוט בלשון המעטה. אבל כל פעם שאתה מצליח (אינך סופר מספיק את ההצלחות הרבות) זה ממש בגדול. כי אתה בתוך הפיתוי ולא נופל עד הסוף גם אם לעיתים חורג. כן זה מעייף להיות כל הזמן במצב של עירנות מתמדת = בטח אתה עייף. מי לא היה? גם רחוק מהבית בטיסות פגישות ועוד גם בחורף אמיתי. נראה לי שהחלום על בטן שטוחה לא רחוק ממך בכלל למרות הפיתויים שמגיעים מכל צד, המשך בהצלחתך והעיקר לא להרים ידיים. לילה טוב

מטפס ומטפס ומטפס ו... הנה פתאום מגיע מדרון חלקלק שמחליק לו ובסוף יעצר אצל קרדיולוג...
אז תחזיק מעמד ובסוף לא רק תרגיש כמו שחמורוב אלא גם תראה כמוה (הגרסה הגברית כמובן). במקרים כאלה אני נזכרת בפרסומת של האגודה למלחמה בסרטן - הסגריות שהופכות לתולעים ומחליפה את הסגריות באוייבים הגדולים - השוקולד...
לא תמיד עובד אבל תמיד אפשר לנסות...
בהצלחה!!!

מטפס יקר
לא לא לא ניתן ולא נאפשר לך להרים ידיים מי אמר שמלחמה היא חלום הרי אין דבר קשה ומתיש מזה.אתה שהיגעת בגבורה עד הלום,
הצלחת לשרוד את כל המכשולים ולדלג על כל המשוכות,יכול תוכל כנגד כל הסיכויים להמשיך ולהעפיל על הפסגות הכי גבוהות ולהניף
את דגל הניצחון.
בהצלחה
נילי